מוות טבעי מדקירות עצמיות בצוואר
פוסט של אהרן פוירשטיין
איך העיתונות שלנו זהירה.
שימו לב לכותרת באתר “הארץ” (16.11.2010): “חשד: אב לשישה נרצח הלילה בדקירות בכניסה לביתו במושב ברקת”.
אתם מבינים? חשד שהאיש נרצח. כי העיתון שלנו לא בטוח. עד שיהיו ראיות, יש אפשרויות תאורטיות אחרות. האיש יכול היה לדקור את עצמו בצוואר בכניסה לביתו, או שיכול היה למות מוות טבעי מדקירות בצוואר.
בקיצור, שטויות. ברור שהאיש נרצח. אבל העיתון מבקש להיות זהיר.
זה לא מקרה יחיד. זאת תופעה. העיתונים מכסתחים את עצמם עם המלה הזאת. חשד.
לא הייתי מתרגש כל כך מן הזהירות הזאת, מן המלה הזאת, אלמלא היתה זאת אותה מלה שמאפשרת לכלי התקשורת לשפוך את דמם של אנשים שחשד קל הוטל בהם. אלמלא זאת היתה אותה התקשורת שלא תחשוב פעמיים לפני שתפרסם שמו של חשוד על סמך אפס מידע כמעט.
המקרה הקיצוני ביותר שעולה בדעתי הוא הסיפור של הסבתא האומללה של משפחת אושרנקו, שבאותו ערב נורא שבו נרצחה עם בעלה בנה כלתה ונכדיה זכתה לכותרת הזאת בנרג’ (17.10.2009): “בני משפחת אושרנקו נרצחו בביתם: הסבתא חשודה”. מי שלא מאמין לי מוזמן ללחוץ על הקישור הזה.
אם תקליקו תגלו שהיא לא היתה סתם חשודה, אלא אפילו “החשודה העיקרית”. פלא שחברים אומרים ש”לא היו סימנים מקדימים”?
העובדה שהכתבה הזאת, המזעזעת הזאת, המנוגדת לכל שכל ישר, עדיין מצוייה באתר נרג’, מעידה על כך שאף אחד בעיתון לא טרח לדפוק לעצמו את הראש בקיר על השטות הזאת, שרמסה את כבודה של קרבן רצח.
ומה שיפה, אם נחזור לענייננו, הוא שהאתר לא טעה בכלל. הסבתא נחשדה. מספיק ששוטר אחד יאמר “אנחנו לא שוללים אף כיוון של חקירה” כדי שהאתר יהיה מכוסה. הסבתא חשודה, ואפילו עיקרית. תוספות אין.
דרך אגב, כל עוד קרליק לא הורשע בדין, הסבתא ז”ל עדיין בגדר חשודה פוטנציאלית. הרי עצם העובדה שהיא נרצחה היא בגדר חשד. לך תדע איך מתה.
אבל שוב, עיני אינה צרה בזהירותם של כלי התקשרות. רק במהירות בה הם מוציאים חשודים להורג בכיכר העיר, או סתם רומסים את שמם הטוב, כבודם ומשפחתם. או לפחות עושים זאת על פי החשד.
הגיע הזמן שאנחנו, צרכני התקשורת וחשודים בפוטנציה, נפתח תחושה של קבס בפני הזלזול הזה בכבודם של בני אדם, ונשתף את כלי התקשורת בתחושה שעולה בנו מול כל הצהוב הצהוב הזה, שוב – רק על פי החשד.
______________________________________
היה זה פוסט של אהרן פוירשטיין, איש טלוויזיה וקולנוע, המתחזק את עולם התוהו וחשוד מיידי ועיקרי, כפי שאמרו חז"ל: "אדם מועד לעולם" (סנהדרין עב'). פוירשטיין כתב על שימוש שגוי של התקשורת בגוגל להוכחת טענות בגליון מרץ 2009.
מרכאות לא מיותרות: כמה פעמים מופיע פאבל סלוצקר בגוגל?
פוסט של אהרן פוירשטיין
שלמה אבינרי* כותב היום בהארץ על משפחת החייל החטוף גלעד שליט, ומגלה בורות במיומנות החשובה ביותר לאדם המודרני – שימוש נכון בגוגל.
כך כותב אבינרי:
הייתי מצפה ממשפחת שליט להיות מודעת לכך שיש משהו מקומם בכך ששמו של גלעד – החי – נהפך כמעט למותג לאומי, ואילו שמותיהם של שני החיילים שנהרגו כאשר הוא נפל בשבי נותרו אלמונים. ב”גוגל” בעברית הופיעו, כאשר בדקתי באחרונה, כ-3,400,000 אזכורים לגלעד שליט, 270,000 אזכורים לחנן ברק ו-741 אזכורים לפאבל סלוצקר.
אז למה באמת חנן ברק מוזכר 270000 פעם ופאבל סלוצקר רק 741 ? כי הפרופסור לא השתמש במרכאות, ועל כן השתרבבו לחיפוש שלו הרבה מאוד תוצאות שבהן השם חנן מופיע אי שם ליד ברק, שני שמות נפוצים הרבה יותר בעברית מאשר פאבל וסלוצקר. לו היה שם מרכאות היה מגלה ש”גלעד שליט” אמנם נפוץ הרבה יותר מהשניים האחרים (3.21 מיליון מופעים), אבל ל”חנן ברק” יש רק 2670 אזכורים.
אבל מי סופר.
* שלמה אבינרי הוא פרופסור למדע המדינה וחתן פרס ישראל. איזה קורס חובה הייתם מוסיפים באוניברסיטה (גם לפרופסורים)?
______________________________________
היה זה פוסט של אהרן פוירשטיין, תסריטאי ומורה לקולנוע, ובעל הבלוג "הפרוייקט הגדול" ברשימות
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
